<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר יוה"כ</h1>
<h2>דף פז:</h2>
ובערב יום הכפורים אין רשאין להטמין את החמין כמו שעושין בערבי שבתות, מפני שאין טומנין את החמין אלא לכבוד שבת, וזה נמצא אוכלו בחול במוצאי יום הכפורים, הילכך אין בר ישראל רשאי להטמין בערב יום הכפורים, כדי שלא ימצא מטמין לכבוד החול. וכבר הפליגו בדבר זה, אנשי אספמיא ועשו סמיכה שאין טומנים. אבל רב נטרונאי גאון הכי קאמר, להטמין תבשיל מערב יום הכפורים למוצאי יום הכפורים, למה הוצרך לכך, בשלמא להטמין בערב שבת, משום דקא בעי מיכל בשבת תבשיל, אלא למוצאי יום הכפורים חול הוא, למה הוצרך להטמין מערב יום הכפורים, ימתין למוצאי יום הכפורים ויעשה כל צרכיו. אבל איסור אין בה, והעושה אין ממחין בו, ואין מונעין אותו.
ובשחרית מתכנסין לבתי כנסיות, ופותח החזן בסדר ברכות וזמירות של שבת ומוסיפין עליהם, וכך הוא מסדרן, אומר מתחלה, הודו לה' קראו בשמו וכו'... וגומר כל הזמירות ואומר ברוך שאמר, ויש שאומרים בו יותר ממאה ברכות ממה שתקנו ראשונים ופסוקי דזמרא. ואומר נשמת והודאות, יוצר אור, ואמת ויציב. ועומדין ומתפללין מגן ומחיה, והתפלה כולה כמו ערבית, כשם שכתוב למעלה. ומתודה, אתה יודע רזי וכו'. זו היא תפלת יחיד. ויורד שליח צבור ואומר במגן ומחיה והמלך הקדוש, מעמד שיש בו ריצוי וסליחה, ולא דבר של חובה הוא להרבות או להמעיט. ולפנינו אין אומר אלא דבר מועט בהללו שלש ברכות ראשונות, אבל סליחות ורחמים חובת היום הוא, וכשמגיע עד לפני ה' תטהרו אומר סליחות שבעה, ומתודה ג' פעמים, ואומר אתה יודע ומסיים כי אתה סלחן לישראל ומוחלן לשבטי ישורון בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים. ואומר רצה ומודים. ושים שלום, ואומר אבינו מלכנו ומקדש, וזו היא תפלת שחרית. ובמוסף מוציאין שתי ספרי תורות, וקורין ששה בני אדם בענין אחרי מות, עד ויעש כאשר צוה ה' את משה. ומפטיר קורא מן ובעשור לחדש השביעי עד סוף פסקא, ומפטיר בישעיה כי כה אמר רם ונשא עד כי פי ה' דבר, ואומר אשרי יושבי ביתך. ומחזיר ס"ת למקומו ומקדש. ועומדין ומתפללין בלחש, ואומר מגן ומחיה והמלך הקדוש. וקודם שיאמר המלך הקדוש אומר ובכן... ובכן... ובכן... כמו בערבית ושחרית, וחותם המלך הקדוש. ואומר אתה בחרתנו וכו' עד זכר ליציאת מצרים... ואם חל יום הכפורים להיות בשבת, אומר בכל תפלה ותפלה בין בערבית בין בשחרית בין במוסף בין בנעילה בין במנחה, שבתות למנוחה ויום המנוח הזה, ובמוסף אומר ומוספי יום המנוח הזה ויום הכפורים. ואומר רצה ומודים. ושים שלום. ומתודה, ואומר אתה יודע רזי עולם וכו', על חטא ועל חטאים. זו היא תפלת יחיד. ושליח צבור אומר מגן וזכרנו, מחיה ומי כמוך. ואם רצה לומר קרובה אומר במגן ומחיה וקודם קדושה. ואומר לדור ודור, ובכן... ובכן... ובכן. ואומר בהללו שלוש ברכות כל מה שירצה, ולא דבר קצוב הוא, ולא חובה הוא, אלא כמו שירצה צבור להרבות או להמעיט. ואומר אתה בחרתנו וכו'. וכשמגיע לפני ה' תטהרו, אומר פסוק של יום ולא פסוק אחד הוא. יש אומרים שבעת ימים, וי"א אזכיר סלה, וי"א אתה כוננת, וי"א אצלצל, וי"א אשנן. מפני שכולן שוין ויש בהן הזאות ווידויין והן חובת היום וסדר עבודות. וכשמסיים את הפסוק, אומר חמש סליחות בלבד מפני טורח הצבור. ומתודה ג' פעמים, ואומר אתה יודע כו' ומסיים כי אתה סולחן לישראל ומוחלן לשבטי ישורון וכו'. רצה ומודים, וברכת כהנים, ושים שלום, ואין אומר במוסף אבינו מלכנו. אלא אומר יתגדל בלבד. ובמנחה מוציאין ס"ת, וקורין ג' כמעשה ארץ מצרים עד קדושים תהיו, ומפטיר ועלו מושיעים, ונבואת יונה, ומי אל כמוך. והקורא שלישי הוא המפטיר בנביא. והמפטיר בנביא במנחה מברך לאחריה ולפניה כל הברכות כולן כדרך שמברך בשחרית. ואומר אשרי. ואין שינוי בין שחרית למנחה. ובתפלת מנחה אין אומר לפנינו לא סליחה ולא רחמים, אלא אחר שמסיים את תפלתו אומר אבינו מלכנו כדכתיב לעיל. והכי אמר רב נטרונאי, במנחה של יום הכפורים אין אומר שליח צבור אתה כוננת וסדר עבודה, ולא בשחרית, אלא במוסף בלבד, שמזכיר עבודות והזאות והודאות בשעת עבודת כהן גדול. וכיון שהזכיר במוסף למה הוא חוזר ומזכיר במנחה, הלכך אל יזכיר. וכן מנהג בשתי ישיבות. ולומר במנחה סליחות, הרשות בידו, שיום סליחה הוא, ובכל תפלה ותפלה ראוי לומר. ומנהג של ישיבה בשחרית אומר חמש, ובמוסף שבע, במנחה ובנעילה שלוש, שלוש. ואם יש פנאי אומר חמש סליחות. וסדר תפלת מנחה כסדר תפלת שחרית. ויורד שליח צבור לפני התיבה ואומר מגן, זכרנו, מחיה, מי כמוך, והמלך הקדוש, ואם רצה לומר קרובה הרשות בידו. ואומר, אתה בחרתנו עד שמגיע לפני ה' תטהרו. ומתחיל ואומר ג' סליחות, ומתודה שלש פעמים. ואומר אתה יודע רזי עולם וכו' וחותם כי אתה סולחן לישראל רצה ומודים, ושים שלום. ואומר אבינו מלכנו, ואומר יתגדל. אבל במוסף אינו אומר אבינו מלכנו. ובתפלת נעילה פותח באשרי ובא לציון גואל וכו' ואתה קדוש וכולה סדרא, ומקדש, ועומדין ומתפללין. ואומרים מגן, וחתמנו בספר החיים וכו'... ושליח צבור אומר כ"ז באמצע התפלה, במקום שאומר אתה יודע, ומסיים כי אתה סולחן לישראל, וחותם, אבל יחיד אסור לו לחתום בברכה בוידוי. ושליח צבור יורד לפני התיבה בתפלת נעילה, ואומר מגן, ומחיה, לדור ודור, ובכן... ובכן... ובכן... וחותם המלך הקדוש, ואומר אתה בחרתנו וגו' וכשמגיע עד לפני ה' תטהרו, אומר אבן מעמסה, ואם יש שהות ביום אומר אחר אבן מעמסה שלש סליחות, ומסיים את התפלה. ואומר רצה ומודים, ושים שלום. ונופלים על פניהם ואומר רחמנא חטאנא, רחמנא אסכלנא. ויושבין ואומר שליח צבור אבינו מלכנו וכו' ואנחנו לא נדע, עשה למען שמך הגדול שיתגדל ויתקדש בעולם וכו'. ובמנחה אין נושאים כהנים את כפיהם. ואף שליח צבור מזכיר בנעילה פעמים באהבה אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כמו במוסף, אבל בשחרית ובמנחה אין צריך לומר. ואם חל יום הכפורים להיות בשבת, שליח צבור יורד בערבית ואומר ויכלו וקדושת שבת, מגן אבות בדברו וחותם מקדש השבת. ואין צריך להזכיר יום הכפורים, ואח"כ אומר אבינו מלכנו על הסדר. אבל בתפלת שחרית אומר במגן ורצה והנחיל לבניהם שבתות למנוחה ויום הכפורים הזה באהבה. ובמוסף אומר את מוספי יום השבת הזה ויום הכפורים הזה, ואין צריך להזכיר שבת יותר מאת מוספי שבת. אבל בחתימה חותם מקדש השבת וישראל ויום הכפורים. וכן כל מועדות שחלו להיות בשבת כך הוא סדורן, שאין שליח צבור היורד בערבית מזכיר של יום טוב, שאלמלא שבת אין שליח צבור יורד בערבית ביום טוב ולא ביום הכפורים, וזהו טעמא ופירושו. ובאלו ארבע עבודות ערבית שחרית מנחה ונעילה, צריך שליח צבור לומר אבינו מלכנו, אבל במוסף אין אומר אבינו מלכנו. ולאחר שמסיים תפלת נעילה, מתחיל שליח צבור מיד והוא רחום וכו', ברכו, אשר בדברו וכו', כדרך שמתפלל בחול, ואומר אתה הבדלת בחונן הדעת כמו שאומר במוצאי שבתות. ובמוצאי יום הכפורים שחל להיות באמצע שבת, ובמוצאי יום טוב אין אומר ויהי נועם, שמתחלה כשקבעוה אבות הראשונים לא קבעוה אלא למוצאי שבת לחול. ובמוצאי שבת גופה ליום טוב אין אומרים ויהי נועם, כמו שכתוב למעלה. ולאחר עושה שלום תוקעין בשופר קשר"ק פעם אחת, והולכים לבתיהם לשלום.
